"אין לי כסף אין לי – אבא כך אומר"

לא מעט שאלות ותהיות עלו פה בקבוצה בנוגע לחינוך פיננסי של ילדנו, מאיזה גיל להתחיל? איך כדאי? למה כדאי לחשוף את הילדים? ולמה לא?

אז נקראתי לדגל! וכתבתי לכם פוסט מושקע בנושא

גילוי נאות: אני פסיכולוגית שעוסקת בייעוץ והדרכה להורים ואחות של הנינגה האגדי .

חינוך פיננסי לילדים הוא בעיני כמו כל סוגיה חינוכית אחרת, באחריות ההורים! ז״א אל לנו להיתמם מדוע הילד ״לא מעריך כסף״, אם אנחנו לא חינכנו אותו לערך הכסף.

״זה לא הגיל זה התרגיל״- בעיני, ניתן להתחיל לתרגל חשיבה כלכלית בגיל פעוטות (אזור גיל שנתיים). אני לא מציעה ליזום שיחות על מדדים בבורסה אך בהחלט ממליצה להקנות לילד גבולות בהרגלי הצריכה. למשל, נמצאים יחד בקניון יש מתקנים בתשלום והפעוט מבקש לעלות עליהם? נפלא. הקצו לכך סכום, למשל 10 שח, ותרגמו למונחים שהפעוט מבין- ״תראה יש לי מטבע אחד למכונות, אפשר פעמיים במכונה הזו או פעם בזו, מה אתה בוחר?״. אפשרו לילד לחוות את הבחירה וכן את השלכותיה, וסייעו לילד להתמודד עם האכזבה כאשר נגמר התקציב.

״אין לי כסף אין לי אבא כך אומר״- אני ממליצה להמנע משימוש באמירה זו, כיוון שזה עלול לעורר חרדה אצל הילדים. ממליצה להתייחס באופן קונקרטי לסיטואציה- למשל: ״היום קנינו מספיק, את זה נקנה ביומהולדת שלך״.

דוגמא אישית- ילדים משתמשים הרבה בלמידה סמויה, כלומר, הם לומדים הכי הרבה דווקא כשאנחנו לא מתכוונים ללמד. הדגימו את משמעות החסכון, צרכנות נבונה וכד.

דמי כיס- אפשרו לילד להתנסות בלקיחת אחריות על התקציב, ניהול וחלוקה שלו. אפשרו לילד ללמוד את מושג החסכון (ולמתקדמים את נושא הריבית). לצורך כך הגדירו מראש מהם תחומי האחריות של הילד, החליטו על תקציב מתאים לדעתכם, ונהלו עם הילד שיחה תוך שאתם מעודדים אותם לשאול שאלות, לחשוב איתכם על התשובות וכד.

רוצה או צריך?- עזרו לילד להבחין בין צורך (למשל קניית מוצרי יסוד לבישול בבית) לבין רוצה (קניית צעצוע חדש). שוחחו על ההבדל.

פרסומות- עזרו לילד להבין כיצד פרסומות עובדות, למה הן בוחרות להראות מה שמראות, למי הן פונות ולמה.

מה דעתכם?