כמו כל פוסט שמתחיל במילים מה זה וממשיך במילה שהיא עולם ומלואו, בואו נתחיל מתיאום ציפיות – אם אתם רוצים באמת לדעת מה זה השקעות אלטרנטיביות תקראו על זה ספרים. לא ספר, ספרים.
אני הולך לדבר בעיקר על מה זה בגדול, ואיך קונים (לא אתם, אלא איך בכלל אנשים בעולם קונים)
מה זה בכלל?
יש סוגי עסקים שדורשים כסף בתור חלק מהתשומות שלהם. למשל דמיינו עסק שנותן הלוואות לאנשים. אם אתם לא יודעים מה זה תשומות אני אשמח להסביר. דמיינו שאתם מוכרים עגבניות בשוק הכרמל. מה אתם עושים? קמים ב3 בבוקר, הולכים לשוק הסיטונאי, קונים טון עגבניות. מגיעים ב7 בבוקר לכרמל ומוכרים אותם במשך יום שלם.
עגבניות הן מה שאתם מוכרים, אבל גם מה שאתם קונים. מה שאתם קונים נקרא תשומות.
אז כשעסק דורש כסף כחלק מהתשומות שלו, הוא צריך לקנות אותו. כמה עולה כסף? ואו, איזו שאלה מבלבלת.
ב10 שנים האחרונות, מקובל שכסף עולה לעסק עשרה עד עשרים אחוז, אם הכסף לא נמצא בסיכון בכלל.
צריך גם להבין מה זה לא נמצא בסיכון, למשל הסיכון שהמנהל יקח את הכסף ויגנוב אותו לא נרשם שם. הסיכון שהממשלה תלאים אותו כבר כן נספר (איפה שרלוונטי)
ובכן, לתת כסף לעסקים כאלו זה הסוג הראשון של האלטרנטיביות, והסוג השני הוא השקעות במנהלים שפיתחו איזה יידע מאוד ספציפי שבעזרתו הם מסוגלים לעשות מכסף עוד יותר כסף. ניקח כמה דוגמאות –
דוגמה לסוג הראשון – השקעה בביטוחי חיים אמריקאיים. החברות מגייסות כסף, וקונות איתו פוליסות ביטוחי חיים שמוסבות על שמן.
עוד דוגמה לסוג הראשון – הלוואות לסוג מסויים של עסקים בהיקפים קטנים.
דוגמאות לסוג השני – מישהו לומד לבחור חביות ויסקי. תנו לו כסף, ישקיע אותו בשבילכם בויסקי. או באומנות. או בסוג מיוחד של נדלן. וכו וכו עולם ומלואו. אם אני עכשיו לוקח שעה בשביל זה, אני כותב רשימה עם מאתיים.
מה היתרון של ההשקעות האלטרנטיביות?
בפשטות רבה, הן פועלות מחוץ לשוק ההון. זה אומר שאין תחרות. אם למשל למדתם להשקיע בויסקי, לא כל אחד יכול להחליף אתכם. השוק הרבה פחות תחרותי מאשר אנשים שלמדו לבחור מניות. זה אומר שאתם יכולים לייצר תשואה שנים רבות לפני שהשוק יחסל אתכם.
במילים אחרות, כשמישהו עושה 30 אחוז בשנה, קבוע, במניות – הוא או מיליארדר או מחרטט אתכם. כשמישהו עושה בהשקעה ביצירות אומנות 30 אחוז בשנה קבוע, זה לגמרי דבר שיכול להתקיים במציאות.
אז איך קונים?
מגיעים למנהל כזה, מתרשמים ממנו. מתחילים לבדוק אותו, כי כמו בכל דבר יש מלא רמאים ומלא אידיוטים ואתם לא רוצים את הכסף שלכם אצל אף אחד מהם.
אתם חוקרים את הביזנס שלו, מחפשים הגיון. נמצא? צ׳ק. שימו לב שהרבה פעמים אנשים שלא יודעים לנתח עסקים לא מבינים הגיון עסקי אז הם שוגים.
מביאים את עורכי הדין ורואי החשבון, זה שלב שבוא עושים בדיקות נאותות לכל הספרים והחוזים (מרתק, חפשו בגוגל due diligence), עבר? צ׳ק. שימו לב שהרבה פעמים יש ניואנסים שרק הנסיון יגלה אז התהליך הזה לא מבטיח כלום.
עכשיו מביאים איזה מומחה מהתחום שיעשה דיודיליגנס עסקי גם, למקרה שפספסנו משהו בסעיף הראשון.
עבר? סיימנו!
כמעט. התהליך הזה לקח בין 3-12 חודשים, ובזמן הזה היו עוד תשואות ונתונים, אנחנו גם חוקרים אותם לפני שמתקדמים.
אם הכל טוב עכשיו משקיעים.
אם אתם אנשים חדים פה נדלקה לכם נורה אדומה – להעסיק כל כך הרבה אנשים למשך חודשים זה יקר. על מה נתי מדבר פה?
עליתם עליי. זה עולה בין 50-200 אלף דולר לעשות בדיקה כזאת. כלומר, אתם צריכים להשקיע מליוני דולרים כדי שזה יהיה שווה לכם. ככה עושים עשירים רבים.
אבל מה עושים מי שמשקיעים פחות ממליוני דולרים?
ובכן, כמו הפרק המדהים של הטורטלים, שבוא הוא צועק על המורה הפרטי שאיך הוא מעז לקחת תלמידים נוספים, כי זה כמו הבריכה הפרטית שלו שבה לא משכשכים אנשים אחרים, ככה הפחות עשירים חולקים ביניהם את העלות.
המאוד עשירים מחזיקים משרד שמטפל בהשקעות שלהם שנקרא פאמילי אופיס (סינגל פאמילי אופיס) והוא נפגש עם כל מיני וחוקר ועושה בדיקות נאותות.
הטיפה פחות עשירים אבל עדיין ואו, הולכים ל(מולטי) פאמילי אופיס. שם מתבצעות בדיקות הנאותות עבור כל הלקוחות.
מתחת לזה, יש כבר פאמילי אופיס (מולטי, ברור) שלא עושה בדיקות ומחקר אלא קונה אותם מגופים אחרים, ולצד זה יש לקוחות כשירים שפוגשים סוכנויות בוטיק שמשווקות את המחקר וההשקעות שלהן ישירות ללקוחות, כמו שירות חלקי של הפאמילי אופיס. זה גם הפלח של העשירים שמממן את הפעילות שלי בקבוצה הזאת, אם מישהו תהה פעם.
מתחת לזה יש בעיקר משווקים. כל קונסטלציה שאפשר לדמיין. החל מפרסומות פייסבוק, סוכנויות ביטוח, בתי השקעות, כולם רוצים חלק בחגיגה. מה מיוחד בכולם? עמלות.
העשירים מאוד משלמים על הנאותות וזהו זה. חד פעמית. הפחות עשירים משלמים פעם אחת ״תיווך״, למשל ההשקעה משלמת 15% לשנה, הם מקבלים 13.5% לשנה.
מתחת לזה, נכנס עולם השיווק המוסדי להמונים, שמורכב בעיקר מעמלות. השקעה נורמלית תעבור דרך מטחנה של קרנות, עטיפות, חלוקות מחדש וארגונים מחדש, שכבות על גבי שכבות של דמי ניהול, דמי הצלחה, עלויות פיקס – והדובדבן שבקצפות – המשווק נהיה המשקיע ומקבל את האפסייד, את הרווחים, והמשקיע נותר עם ריבית נמוכה. ממש כמו תעשיית הבשר, העשירים קונים את הסטייקים והפחות עשירים את שאר הנתחים, ומי שנותר נשאר עם נקניקיות תעשייתיות 
חשוב לשים לב שאף אחד פה (בדרך כלל) לא גונב. כאשר אני מקבל השקעה עבור לקוח במליון דולר, ונגיד שהעמלה שלי היא רבע אחוז לשנה, זה משלם על הזמן שלי לדבר עם הלקוח.
כאשר הלקוח משקיע רק חמישים אלף שקל, אי אפשר לקחת ממנו ״אחוזים״ כי זה יוצא כלום. זה הסיבה שנבנתה המטחנה.
למה זה עובד? איך יכול להיות שזה ממשיך?
מאוד פשוט. אנחנו כרגע חווים גאות חסרת תקדים בכלכלת העולם. כבר 20 שנה לא היה משבר. ואם הטובים עושים 30% בשנה, נשאר מספיק בשר על העצמות כדי שהנקניקיות יניבו 8%, שזה מדהים לרוב האנשים.
כדי לבדוק מה קרה במשברים, צריך נתונים היסטוריים. זוכרים שאנחנו לא בשוק ההון? יש נתונים היסטוריים רק בשוק ההון. המנהל שהיום כבר 15 שנה מביא תשואות? בחיים לא חווה משבר
בקיצור, אומרים שכשהשפל מגיע רואים מי שחה בלי בגד ים. עוד יבואו ימים קשים, המים יירדו, ונוכל לדעת מי טוב, ומי טוב בלשווק
בינתיים, אני ממליץ לכם להשקיע בדברים שאתם מבינים. עם אנשים שאתם מבינים, במודלים שבהם ברור לכם ההגיון העסקי.
ותזכרו תמיד שזה רק כסף. אל תאבדו שנת לילה בגלל הכסף.
